<h1>ספר החינוך מצוה ע"ו</h1>
<h2>דף ב.</h2>
שלא ילך הדיין אחר דעת הרוב בדיני נפשות כשיהיה התוספת איש אחד לבד. וביאור זה כי כשתהיה מחלוקת בין הדיינין בדין אדם אחד ויאמרו קצתם שהוא חייב מיתה וקצתם שאינו חייב, והיו המחייבין יותר על המזכין אחד, שלא יעשה הדיין בחוטא כדברי המחייבין, שנאמר [שמות כ"ג] לא תהיה אחרי רבים לרעות, כלומר לא תלך אחר הרוב שיזדמן לחתוך משפט מות, וזהו לשון הכתוב שאמר לרעות, כלומר לחיוב מיתה, וזהו כשיהיה רוב מצומצם, כלומר שההכרע אינו אלא מחמת איש אחד, אבל כשיהיה ההכרע בשנים אפילו לרעות מטין על פיהם. ובמכילתא, הטייתך לטובה על פי עד אחד, ולרעות על פי שנים. משרשי מצוה זו לפי שנצטוינו להתדמות במעשינו למדות השם ברוך הוא, וממדותיו שהוא רב חסד כלומר שעושה עם בני אדם לפנים משורת הדין, וגם אנחנו נצטוינו בכך שיהיה הזכות בדיני נפשות יותר על החיוב, לפי שהוא דבר שאין לו תשלומין. ומשפטי המצוה בפרק ד' מסנהדרין, כמו שכתבתי למעלה במצות עשה של אחרי רבים להטות. והעובר עליה וחייב ברוב המוכרע באחד עבר על מצות מלך, וענשו גדול מאד, שגורם לאיבוד נפש שלא כדין.
<h2>דף לב.</h2>
שלא ילך הדיין אחר דעת הרוב בדיני נפשות כשיהיה התוספת איש אחד לבד. וביאור זה כי כשתהיה מחלוקת בין הדיינין בדין אדם אחד ויאמרו קצתם שהוא חייב מיתה וקצתם שאינו חייב, והיו המחייבין יותר על המזכין אחד, שלא יעשה הדיין בחוטא כדברי המחייבין, שנאמר [שמות כ"ג] לא תהיה אחרי רבים לרעות, כלומר לא תלך אחר הרוב שיזדמן לחתוך משפט מות, וזהו לשון הכתוב שאמר לרעות, כלומר לחיוב מיתה, וזהו כשיהיה רוב מצומצם, כלומר שההכרע אינו אלא מחמת איש אחד, אבל כשיהיה ההכרע בשנים אפילו לרעות מטין על פיהם. ובמכילתא, הטייתך לטובה על פי עד אחד, ולרעות על פי שנים. משרשי מצוה זו לפי שנצטוינו להתדמות במעשינו למדות השם ברוך הוא, וממדותיו שהוא רב חסד כלומר שעושה עם בני אדם לפנים משורת הדין, וגם אנחנו נצטוינו בכך שיהיה הזכות בדיני נפשות יותר על החיוב, לפי שהוא דבר שאין לו תשלומין. ומשפטי המצוה בפרק ד' מסנהדרין, כמו שכתבתי למעלה במצות עשה של אחרי רבים להטות. והעובר עליה וחייב ברוב המוכרע באחד עבר על מצות מלך, וענשו גדול מאד, שגורם לאיבוד נפש שלא כדין.
